התפתחות תינוקות – ובכלל מי מטפל בתינוק שלי???
ההתפתחות המוטורית בתינוקות היא נושא שמעסיק רבות את ההורים בימים אלו..
האם חייבים להשכיב על הבטן? מאיזה גיל? כמה זמן? מתי ואיך תינוק צריך לזחול? לשבת? לעמוד??
ומה לא עושים כדי לעזור לתינוק להתפתח מהר יותר? אימונים לשכיבה על הבטן, תרגילים לגילגולים, אביזרים מיוחדים ש’חובה’ בכל בית לעידוד התפתחות התינוק- כגון כדור פיזיו, נחשוש לשים מתחת לבית החזה, מתקן ‘אימון’ מיוחד שנראה כמו אוניברסיטה עם שיפוע מסתובב עליו מונח התינוק … הליכון… הורים מוזמנים לשלם את מיטב כספם עבור ‘סדנאות’ לשכיבה על הבטן, וסדנאות ל’עידוד התהפכויות’, והשוק מלא ביועצים מדריכים ומאמנים לתינוקות, הרשימה אינה נגמרת.
פפפ….החיים קשים היום עבור תינוקות…צריך לעמוד בהרבה סטנדרטים….
“גליה, מה את רוצה מאיתנו?” (בטח יחשבו מספר הורים שקוראים את מה שכתבתי, ולהם תינוק/ת שממש לא אוהב/ת להיות על הבטן), “זה לא אנחנו, זה כל מה שמסביב- טיפת חלב, העיתונים להורים וילדים, האינטרנט, קבוצות ההורים, הפייסבוק, בכל מקום כתוב שאסור לתינוק ‘להפסיד’ שום שלב בהתפתחותו אחרת יהיו לכך תוצאות הרות גורל”
“טוב”, אני עונה בנחת (כן, בטח…), “אני מבינה שאתם נמצאים תחת מכבש לחצים כבד, ובסיום הפוסט (ובאופן קבוע), אתן לכם רעיונות לסייע לתינוק להתיידד עם השכיבה על הבטן, כי אכן כדאי לו לבלות גם בשכיבה על בטנו. אבל בבקשה בידקו מי עומד מאחורי ה’תוכן המקצועי’ אותו אתם קוראים.
ולמה כדאי לדעת מי עומד מאחורי המאמר ? משום שכל התפיסות העדכניות הבינלאומיות (כבר למעלה מעשרים שנה), מתייחסות לתינוק כמכלול מאפיינים, ולא רק ‘גוף ושרירים’.
השיח אינו על על שלבים, אלא על מגוון. אין התייחסות למדרגות, שחייבים לעבור אחת אחת, אלא לרצף כלשהו, המכבד ומתייחס להבדלים הטבעיים ולמאפייני הילדים השונים.
התפתחות הטיפוסית הינה בעלת אופי וצבע אחר בין ילד לילד, על פי הסל הגדול של תכונותיו.
מיהם האנשים שאכן מטפלים בהתפתחות מוטורית של תינוקות וילדים? על פי סטנדרטים בינלאומיים ומקומיים, שאותם כידוע אימץ משרד הבריאות, יש מקצוע שאמון על קידום וטיפול בהתפתחות המוטורית של תינוקות וילדים, ומקצוע זה הוא הפיזיותרפיה ההתפתחותית. המקצוע מוכר על פי חוק כאחד ממקצועות הבריאות, ורק אדם אשר קיבל את הרישיון הטיפולי יכול להציג עצמו ככזה.
ומיהו אותו פיזיותרפיסט/ית התפתחותי/ת ? אדם שסיים ארבע שנים (מלאות וגדושות) של לימודי התואר הראשון בפיזיותרפיה, והמשיך, תוך הדרכה צמודה, לימודים משולבים עם עבודה עם תינוקות וילדים. לימודי ההמשך מתחייבים על פי משרד הבריאות, וכוללים עשרות קורסים, מעמיקים ויוקרתיים (ויקרים..), רובם בינלאומיים וחלקם הגדול אף נערכים עם מרצים מחו”ל, הכוללים העמקת הידע, שיטות אבחון וטיפול שונות. חלק גדול מהפיזיותרפיסטים בוחרים ללכת ללימודי תואר שני בתחום, בארץ או בחו”ל, שותפים למחקרים ופרוייקטים חשובים למניעה הדרכה וטיפול בתינוקות וילדים, ויש גם כמות לא מבוטלת של דוקטורים לפיזיותרפיה.
על הפיזיותרפיסט התפתחותי להיות בעל ידע רחב בשאר תחומי ההתפתחות של התינוק, החייבים להכלל בהסתכלות המעמיקה שלו – התפתחות שכלית, שפתית, רגשית ותקשורתית. אכילה ומשחק, שפה וקשר. הידע נצבר בלימודים מתאימים ובעבודה משולבת עם מקצועות הבריאות ההתפתחותיים הנוספים: רופאים, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, ומטפלים רגשיים (עובדים סוציאלים קלינים וכמובן פסיכולוגים).
“טוב” יגידו ההורים, “אבל יש עוד שיטות חוץ מפיזיותרפיה התפתחותית” – ואני עונה-
פיזיותרפיה התפתחותית היא אינה שיטה. היא מקצוע.
בתוך המקצוע קיימות גישות ושיטות שונות (אבל הן נחקרו ונבדקו ו’נצלבו’ באופן שיטתי על ידי קולגות), ולא בטוח ששתי פיזיותרפיסטיות יציעו את אותו הטיפול לתינוק אחד. מה שבטוח הוא, שלשתיהן יש בסיס רחב וראייה כללית רחבה כדי לחשוב שונה האחת מהשניה, נסיון מקצועי רב, והכי חשוב- לשתיהן יהיה רשיון ממשרד הבריאות, לטפל בילדים שלכם. לי זה נראה חשוב. מאוד חשוב (יש גם גברים העובדים בתחום).
“אז מה עושים עם התינוק שלי שלא אוהב להיות על הבטן?” שואלים ההורים מהפיסקה השנייה, “איך לעזור לו בלי ‘סדנא ייעודית?” – ואני עונה (בנחת באמת…) שאין בעיה ללכת לסדנא, אך עדיף שתעשה על ידי איש עם מקצוע ורשיון טיפולי, שיודע לזהות את המגוון והשוני, שמכיר כל כך טוב את ההתפתחות הלא טיפוסית, שתינוק בעל התפתחות תקינה ממש ‘יקפוץ לו מול העיניים’, גם אם יזחל אחרי שיעמוד, וישב אחרי שהתהלך לצדדים. שיודע כיצד מרימים תינוק, כיצד אוחזים בו בדרך שמעודדת את גופו לעבוד, ובכלל בלי צורך להניח אותו על הבטן אם כל כך קשה לו, נגיע לזה לאט לאט….
‘בלי אימונים ובלי תרגילים’, זה ממש האני מאמין שלי. וללא קשר לסדנאות: תינוק שנמצא הרבה במצב מאוזן, על הגב ועל הצד, משפר גם את הבסיס המוטורי שלו לשכיבה על הבטן. מספיק על הבטן שניה שתיים, מול משחק מעניין או מישהו שידבר מולו, בעגלה בטיול בחוץ, על שמיכה בחצר, על הגוף שלנו- כל פעם טיפ טיפה, הרבה חזרות ביום.
כשמגיעות אלי משפחות לקליניקה, להדרכה חד פעמית או לטיפול בתינוקם, וב‘לשבת לקום- מפגשי אמהות ותינוקות בעמק’, אני מדגימה להורים ומאפשרת להם להתנסות בהרמה מותאמת ונכונה, אחיזה טובה, אשר משפרים את תגובות התינוק עם גופו בחלל, ומחזקים את יכולותיו על הבטן.
אני מופתעת כל פעם מחדש, מהעובדה שאני מפתיעה את ההורים בכך שמראה להם שאפשר להשכיב תינוק על הבטן גם בטיולון פשוט!!! פשוט עם הפנים לכיוון דוחף העגלה (אפשר עדיין לקשור את התינוק) – כן, כן. פוסט שלם בנושא עגלות בדרך…
גם בטיולון רגיל, הנשכב לגמרי / כמעט לגמרי, אפשר לשים תינוק על הבטן!
ואם קשה לתינוק- ואולי לכם ההורים, לא ברור בדיוק איך ומה: ואתם זקוקים לייעוץ מקצועי – כדאי לכם להתיעץ עם פיזיותרפיסט/ית התפתחותי/ת. אפשר לבקש הפנייה דרך רופא הילדים, ולא חייבים ללכת לטיפול פרטי.
ולפינת המחקר המעניין של השבוע:
נכון שקיימת היום מין תפיסה כזו, שתינוקות בימינו, ששוכבים על הגב, מתפתחים באופן איטי יותר מהימים בהם אנו היינו תינוקות ? וזאת בעקבות המלצות משרד הבריאות בכל העולם, למניעת מוות בעריסה.
מאמר מעניין במיוחד שיצא ממש לאחרונה, מתאר מחקר שערכה אחת מהחוקרות שבעבר פיתחה את כלי ההערכה החשוב להתפתחות מוטורית – האיימס.
המחקר החדש בדק האם קיים הבדל, בעשרים השנה האחרונות, בקצב התפתחות התינוקות, לעומת העבר, בעקבות ההנחיות להשכבת התינוקות על הגב.
זהו מחקר אורך, בינתיים יצא המאמר על תהפכויות התינוק:
התוצאות : לא נמצא הבדל בגילו של התינוק המתחיל להתהפך מהגב לבטן או מהבטן לגב כיום, (נבדקו 351) לעומת עשרים שנה לאחור (1,114 תינוקות). התינוקות נבחרו מערים גדולות בקנדה, וכללו התייחסות לקבוצות אתניות שונות. (חשוב לציין שההסתכלות היא רחבה יותר מאשר ‘מתהפך’ או ‘לא מתהפך’. יש התייחסות למרכיבים תנועתיים, ולסוגים שונים של התהפכויות)
ובקיצור: לפחות בקנדה, התינוקות מתפתחים להם בנחת, ולמרות שלל האיבזור והציוד ה’אופנתיים’, אין הרבה הבדל!
אני מצפה בקוצר רוח לפירסומי המשך של צוות המחקר, בנוגע לההתפתחות של ישיבה, זחילה, והליכה
הקישור למאמר – :http://www.earlyhumandevelopment.com/article/S0378-3782(12)00267-8/abstract
ועד לפעם הבאה, אתם מוזמנים להתעדכן בדף הפייסבוק שלי, שבו יש פעילות כל הזמן – ממש פה
להתראות, שיהיה שבוע מצויין, גליה.
יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים.
