קינזיו…מה?

הרצועות הדביקות הצבעוניות האלה, שאולי כבר ראיתם בעבר, מודבקות על גופם של ספורטאים: לטניסאים על הכתף, לאצנים על הרגל ועוד ועוד, מתחילות לקחת חלק שוטף בטיפולי הפיזיותרפיה. הן הופכות שכיחות בטיפול במבוגרים (בפגיעות ספורטאים, בבעיות אורטופדיות ונוירולוגיות), ובהחלט גם בתחום השיקום והטיפול בתינוקות וילדים.

פוסט זה הינו חלק מסדרת פוסטים, בנושא שימוש בטכניקות ויישומים מעניינים וחדשניים בפיזיותרפיה התפתחותית:

• על המשמעות של בחירת מקצוע המטפל לסייע בהתפתחות התינוק – בפוסט מי מטפל בתינוקות שלנו?
• בקרוב ממש! פוסט בנושא שימוש במשחקי מחשב ייעודיים במהלך טיפול בילדים

לפלסטרים האלו, העשויים בד צבעוני, הקרויים קינזיוטייפ (‘מדבקות’, כך אני נוהגת לקרוא להן ) שימושים ויישומים שונים, יתרונן הוא ביכולת להשאיר אותם על העור למשך 3-5 ימים! (כולל מקלחות). ניתן לרכוש אותם באופן עצמאי, בבתי מרקחת שונים, וכן בקליניקות המטפלות. ישנם סוגים שונים,המון חברות- ואפילו סוג עדין במיוחד המתאים מאוד לתינוקות.

הנה כמה דוגמאות לצבעים היפים של סלילים פתוחים אצלי בקליניקה, שתתרשמו:

מטרת ההדבקה של קינזיוטייפ לתינוקות וילדים:

הקינזיוטייפ (הצבעוני והמקסים) נועד לתת לתינוק ולילד תחושה עורית מסויימת, ששואפת ליצור גרייה לפעולה כלשהיא בשריריו, כלומר- יוצרת תנועה (או מפחיתה תנועה). זהו ההגיון הטיפולי מאחורי הטכניקה, ומחקרים מתחילים להראות שיש משהו בעניין – בהמשך אציג כמה.

אבל – חשוב לציין! הקינזיוטייפ איננו הטיפול הפיזיותרפי. הקינזיוטייפ היא שיטה שמתלווה לטיפול, ומושפעת ממטרות הטיפול הייחודיות לכל תינוק וילד. אופן העבודה אינו ‘פרוטוקול’ אלא התבוננות והערכה של יכולות הילד וחשיבה טיפולית: מה הילד רוצה לעשות וקשה לו? למה קשה לו? מה ההורים חושבים שהתינוק צריך? ולכן, מומלץ כי מי שמבצע את ההדבקה לתינוק יהיה בעל חשיבה קלינית ונסיון מקצועי, שכן השימוש בקינזיוטייפ הינו חלק מטיפול, ואיננו טיפול בפני עצמו.

קיימים עקרונות מפתח בהדבקת קינזיוטייפ לתינוקות וילדים:

• התאמת סוג הטייפ לעורו של התינוק/הילד וכן עריכת בדיקות רגישות מקדימות.
• הדרכה למשפחה כיצד מתבצעת הסרת הטייפ, ומתי (חשוב!!)
• כמות המתח בטייפ משתנה בהתאם למטרה הטיפולית
• כיוון ההדבקה משתנה לפי המטרה הטיפולית
• האזורים אותם נבחר להדביק – האם נדביק מעל שריר ספציפי? או באזורים מייצבים מרכזיים יותר בגוף?

באילו מקרים מומלץ לנסות את הקינזיוטייפ בטיפול הפיזיותרפיה ההתפתחותית?

הנה מספר דוגמאות עקריות:

1. קינזיוטייפ לתינוקות ופעוטות בעלי טורטיקוליס עקשן –

הרשת מלאה בתמונות של תינוקות ופעוטות המטופלים בשילוב של קינזיוטייפ:

בחרתי להציג תמונה מבלוג מעניין: My Tortocollis Baby, בו האם משתפת בחוויותיה כאמא לתינוקת עם טורטיקוליס משמעותי. תאור התהליך הטיפולי, חוויות המשפחה וכן החשיבה הטיפולית יוצרים בלוג מעניין. באופן ספציפי יש התייחסות לקינזיוטייפ בטיפולי הפיזיותרפיה ההתפתחותית, ובכלל את ההתקדמות (המרשימה), של הילדה.

הנה דוגמא אחת להדבקה (האם תארה אותה כמוצלחת, לאחר נסיון קודם שהיה פחות מוצלח בכיוון השני):

 

שימו לב שהקינזיוטייפ בתמונה הינו בצבע גוף. אצלי בקליניקה, אם ההורים בעניין – אנו משתמשים בצבעים זוהרים- אם כבר, אז כבר 🙂

בדוגמא הבאה – הדבקת קינזיוטייפ בטורטיקוליס השונה מעט מהתמונה הקודמת, מהקליניקה שלי (תודה להורים שאישרו לי את העלאת התמונה!):

בתינוק החמוד שבתמונה הבאה הוספתי הדבקה לעידוד ייצוב השכמה.

החשיבה הקלינית כאמור משנה את ההדבקה בין המטופלים. ואכן קיימת שונות בהדבקות גם באותו מטופל, לפי התמונה הקלינית ביום הטיפול –

שמחה לתאר כי פורסם מחקר ראשוני בנושא, עם תוצאות מעניינות לטובת ההדבקה כמשפיעה מיידית על האיזון בכוחות השרירים של שני צדדי הצוואר (Ohman (2012. זהו עדיין מחקר ראשון, עם קבוצה קטנה ומגבלות מחקריות (שהוצגו בפירוט בהגינות הנדרשת מכל כותב מאמרים ועורך מחקרים, יש לציין).

2. קינזיוטייפ לתינוקות בעלי טונוס נמוך-

במקרים שהתינוקות מראים קושי להפעיל את גופם כנגד כוח הכובד, לנוע ולשנות מנחים (שכיבה על הבטן, התישבות וזחילה), הקינזיוטייפ שואף לרמוז לתינוק אילו שרירים כדאי ‘להעיר’.

במקרים אלו ניתן להדביק קינזיוטייפ באזורים רבים בגוף, לפי מטרות הטיפול של הפיזיותרפיסט המטפל.

3. קינזיוטייפ לתינוקות וילדים בעלי שיתוק מוחין –

פה מטרות הטיפול קשורות לתבניות תנועה, ולשיטת ההדבקה יש חשיבות רבה לצורך הפחתת/העלאת התנועה באזורים שונים בגוף.

פורסמו עד כה מספר מחקרים בנושא השפעת ההדבקה על יציבה ועל מנח הישיבה של ילדים בעלי CP, הנה שלושה מהם –

• בילדים בגילאי 5-11 שילוב עם פיזיותרפיה נמצאה השפעה לטובה על מנח ישיבה. ההשפעה לטובה נצפתה גם בהערכה מאוחרת יותר, לאחר סיום הטיפול. (Simsek et al 2011)
• נמצא כי טיפול משולב בובט +קינזיו במשך חצי שנה, בילדים עם המיפלגיה שיפר תפקודי ניידות (Losa et al, 2010)
• מחקר פיילוט קטן – השפעה חיובית על פעילויות דינמיות (Da Costa, 2013)

קיימים שימושים רבים למקרים מגוונים נוספים בהם ניתן ומומלץ לנסות להעזר בקינזיוטייפ לצורך שיפור התפקוד של התינוק, הפעוט והילד. במקומות בהם אני עובדת, הקינזיוטייפ הינו כלי טיפולי נוסף אינטגרלי בטיפול, בהתאם לצורך.

לסיכום, אנו בעיצומה של הלמידה הקלינית בנושא השימוש בקינזיוטייפ בטיפולי הפיזיותרפיה ההתפתחותית, וממש בחיתולים בהבט המחקרי בנושא. דרוש מחקר והמשך נסיון בנושא, וכמובן שניתן לבצע טיפולי פיזיותרפיה נהדרים גם ללא השימוש בקינזיוטייפ, אולם זוהי עוד טכניקה מעניינת לארגז הכלים של הפיזיותרפיסט ההתפתחותי, ומומלץ להכירה, ושווה לנסות.

מטרות ההדבקה משתנות מילד לילד, וכן בהתאם למטרות הטיפול- ולכן ישתנו באותו המטופל בהתאם להשגת מטרות הטיפול, וקביעת מטרות הטיפול החדשות.

מילה קטנה, לפני שאתם רצים לרכוש סליל קינזיוטייפ: האינטרנט מלא בסרטוני הדגמה לשימוש בקינזיוטייפ בקרב מבוגרים- במקרים של הפחתת כאבים, ייצוב מפרקים ועוד…

אני ממליצה כי בתינוקות הזקוקים לטיפול- הנחת הקינזיוטייפ תעשה על ידי איש מקצוע מוסמך, שבנוסף למקצוע טיפולי מוכר, יהיה גם מוסמך לשימוש בקינזיוטייפ- ולא רק ‘מטפל בקינזיוטייפ’, ללא מקצוע. שהרי זהו כלי טיפולי, ולא הטיפול עצמו.

בשיטת הטיפול בקינזיוטייפ בה אני משתמשת הינה נוירו פדיאטרית, אותה למדתי לפני מספר שנים מד”ר סינדי ביילי, פיזיותרפיסטית ילדים בכירה ומרצה נפלאה, שהגיעה מארה”ב (ועדיין מגיעה מידי פעם) ללמד פיזיותרפיסטים התפתחותיים מרחבי הארץ.

לעדכונים נוספים בנושאי מחקר וטיפול, אתם מוזמנים להרשם לבלוג, וכן להתעדכן בדף המקצועי שלי בפייסבוק, פה בלינק.

להתראות, גליה

יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים.

ושוב בפינת סקירת מחקרים מעניינים: הפעם על השפעת הטלויזיה הדולקת ברקע, על המשחק של הפעוטות. 

בבתים רבים הטלויזיה דולקת לאורך היום שעות רבות. עד עתה גם החוקרים סברו כי ילדים ופעוטות נוטים ‘להימשך’ לתכני טלויזיה שתואמים להם: כלומר, ערוצים וסדרות ילדים בלבד.

ולכן, אם תהיה ברקע תכנית של ההורים, הילד ממילא לא מתעניין ומשחק בשלו – האמנם?

הנה מחקר שבחן את ההשערה כי רקע של תכניות טלויזיה למבוגרים, הינו השפעה מפריעה להתנהגות של פעוטות.

50 פעוטות בני שנה, שנתיים ושלוש הוכנסו לחדר יחד עם ההורה, כשברקע דולקת טלויזיה עם תכנית למבוגרים במחצית מהזמן (שעה). כוננית מלאה במשחקים חיכתה לילדים, וכורסא ועיתונים להורה.

המחקר גילה כי כשהטלויזיה פעלה היתה לכך הפרעה משמעותית על משחק הפעוטות. בהשוואה לזמן בו היתה הטלויזיה כבויה, כשהטלויזיה פעלה ברקע-  נצפה פחות משחק, אפיזודות משחק קצרות יותר, ופחות מקטעי זמן של ריכוז במשחק,  ‘קיטועי’ משחק רבים – הפעוט עצר והביט למרקע.

החוקרים הזהירים, מציינים שכמעט לא מצאו הבדלים בבשלות המשחק (אם כי נטה להיות יותר פונקציונלי ופחות ‘מתקדם’), אך נמצא כי רמת המשחק היה באופן מובהק פחות איכותית. החוקרים מציינים, את האפשרות הברורה כי כל מבט של הפעוט למרקע גורם לו להתחיל מחדש, לאחר מכן, את מהלך המשחק מחדש.

מעניין לציין כי הילדים הגדולים, בני השלוש, הרימו פחות את ראשם לעבר המרקע. אבל: עדיין המשחק שלהם בזמן פעילות הטלויזיה היה מקוטע יותר ובריכוז מופחת.

החוקרים מסיקים שפעוט וילד שמשחקים בבית לאורך זמן עם טלויזיה דולקת, עלולים בהחלט להיפגע הן באיכות המשחק שלהם (ולכן חוששים להתפתחותם הקוגנטיבית הכללית), והן ביכולות הקשב שלהם, כפי שכבר נמצא במספר מחקרים נוספים בנושא.

 מסקנות אלינו הביתה? מה דעתכם???

כיתבו לי בתגובות! כאן וכמובן בואו לבקר בדף שלי בפייסבוק, ובאינסטגרם! שווה לעקוב ולהתעדכן בכל מיני בהתפתחות הילד . להתראות, גליה.

The Effects of Background Television on the Toy Play Behavior of Very Young Children, schmidth, et al; Child Development, July/August 2008, Volume 79, Number 4, Pages 1137 – 1151

יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים.

התפתחות תינוקות – ובכלל מי מטפל בתינוק שלי???

ההתפתחות המוטורית בתינוקות היא נושא שמעסיק רבות את ההורים בימים אלו..

האם חייבים להשכיב על הבטן? מאיזה גיל? כמה זמן? מתי ואיך תינוק צריך לזחול? לשבת? לעמוד??

ומה לא עושים כדי לעזור לתינוק להתפתח מהר יותר? אימונים לשכיבה על הבטן, תרגילים לגילגולים, אביזרים מיוחדים ש’חובה’ בכל בית לעידוד התפתחות התינוק- כגון כדור פיזיו, נחשוש לשים מתחת לבית החזה, מתקן ‘אימון’ מיוחד שנראה כמו אוניברסיטה עם שיפוע מסתובב עליו מונח התינוק … הליכון… הורים מוזמנים לשלם את מיטב כספם  עבור ‘סדנאות’ לשכיבה על הבטן, וסדנאות ל’עידוד התהפכויות’, והשוק מלא ביועצים מדריכים ומאמנים לתינוקות, הרשימה אינה נגמרת.

“גליה, מה את רוצה מאיתנו?” (בטח יחשבו מספר הורים שקוראים את מה שכתבתי, ולהם תינוק/ת שממש לא אוהב/ת להיות על הבטן), “זה לא אנחנו, זה כל מה שמסביב- טיפת חלב, העיתונים להורים וילדים, האינטרנט, קבוצות ההורים, הפייסבוק, בכל מקום כתוב שאסור לתינוק ‘להפסיד’ שום שלב בהתפתחותו אחרת יהיו לכך תוצאות הרות גורל”

“טוב”, אני עונה בנחת (כן, בטח…), “אני מבינה שאתם נמצאים תחת מכבש לחצים כבד, ובסיום הפוסט (ובאופן קבוע), אתן לכם רעיונות לסייע לתינוק להתיידד עם השכיבה על הבטן, כי אכן כדאי לו לבלות גם בשכיבה על בטנו. אבל בבקשה בידקו מי עומד מאחורי ה’תוכן המקצועי’ אותו אתם קוראים.

ולמה כדאי לדעת מי עומד מאחורי המאמר ? משום שכל התפיסות העדכניות הבינלאומיות (כבר למעלה מעשרים שנה), מתייחסות לתינוק כמכלול מאפיינים, ולא רק ‘גוף ושרירים’.

השיח אינו על על שלבים, אלא על מגוון. אין התייחסות למדרגות, שחייבים לעבור אחת אחת, אלא לרצף כלשהו, המכבד ומתייחס להבדלים הטבעיים ולמאפייני הילדים השונים. 

התפתחות הטיפוסית הינה בעלת אופי וצבע אחר בין ילד לילד, על פי הסל הגדול של תכונותיו.

מיהם האנשים שאכן מטפלים בהתפתחות מוטורית של תינוקות וילדים? על פי סטנדרטים בינלאומיים ומקומיים, שאותם כידוע אימץ משרד הבריאות, יש מקצוע שאמון על קידום וטיפול בהתפתחות המוטורית של תינוקות וילדים, ומקצוע זה הוא הפיזיותרפיה ההתפתחותית. המקצוע מוכר על פי חוק כאחד ממקצועות הבריאות, ורק אדם אשר קיבל את הרישיון הטיפולי יכול להציג עצמו ככזה.

ומיהו אותו פיזיותרפיסט/ית התפתחותי/ת ? אדם שסיים ארבע שנים (מלאות וגדושות) של לימודי התואר הראשון בפיזיותרפיה, והמשיך, תוך הדרכה צמודה, לימודים משולבים עם עבודה עם תינוקות וילדים. לימודי ההמשך מתחייבים על פי משרד הבריאות, וכוללים עשרות קורסים, מעמיקים ויוקרתיים (ויקרים..), רובם בינלאומיים וחלקם הגדול אף נערכים עם מרצים מחו”ל, הכוללים העמקת הידע, שיטות אבחון וטיפול שונות. חלק גדול מהפיזיותרפיסטים בוחרים ללכת ללימודי תואר שני בתחום, בארץ או בחו”ל, שותפים למחקרים ופרוייקטים חשובים למניעה הדרכה וטיפול בתינוקות וילדים, ויש גם כמות לא מבוטלת של דוקטורים לפיזיותרפיה.

על הפיזיותרפיסט התפתחותי להיות בעל ידע רחב בשאר תחומי ההתפתחות של התינוק, החייבים להכלל בהסתכלות המעמיקה שלו – התפתחות שכלית, שפתית, רגשית ותקשורתית. אכילה ומשחק, שפה וקשר. הידע נצבר בלימודים מתאימים ובעבודה משולבת עם מקצועות הבריאות ההתפתחותיים הנוספים: רופאים, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, ומטפלים רגשיים (עובדים סוציאלים קלינים וכמובן פסיכולוגים).

“טוב” יגידו ההורים, “אבל יש עוד שיטות חוץ מפיזיותרפיה התפתחותית” – ואני עונה-

פיזיותרפיה התפתחותית היא אינה שיטה. היא מקצוע.

בתוך המקצוע קיימות גישות ושיטות שונות (אבל הן נחקרו ונבדקו ו’נצלבו’ באופן שיטתי על ידי קולגות), ולא בטוח ששתי פיזיותרפיסטיות יציעו את אותו הטיפול לתינוק אחד. מה שבטוח הוא, שלשתיהן יש בסיס רחב וראייה כללית רחבה כדי לחשוב שונה האחת מהשניה, נסיון מקצועי רב, והכי חשוב- לשתיהן יהיה רשיון ממשרד הבריאות, לטפל בילדים שלכם. לי זה נראה חשוב. מאוד חשוב (יש גם גברים העובדים בתחום).

“אז מה עושים עם התינוק שלי שלא אוהב להיות על הבטן?” שואלים ההורים מהפיסקה השנייה, “איך לעזור לו בלי ‘סדנא ייעודית?” – ואני עונה (בנחת באמת…) שאין בעיה ללכת לסדנא, אך עדיף שתעשה על ידי איש עם מקצוע ורשיון טיפולי, שיודע לזהות את המגוון והשוני, שמכיר כל כך טוב את ההתפתחות הלא טיפוסית, שתינוק בעל התפתחות תקינה ממש ‘יקפוץ לו מול העיניים’, גם אם יזחל אחרי שיעמוד, וישב אחרי שהתהלך לצדדים. שיודע כיצד מרימים תינוק, כיצד אוחזים בו בדרך שמעודדת את גופו לעבוד, ובכלל בלי צורך להניח אותו על הבטן אם כל כך קשה לו, נגיע לזה לאט לאט….

‘בלי אימונים ובלי תרגילים’, זה ממש האני מאמין שלי. וללא קשר לסדנאות: תינוק שנמצא הרבה במצב מאוזן, על הגב ועל הצד, משפר גם את הבסיס המוטורי שלו לשכיבה על הבטן. מספיק על הבטן שניה שתיים, מול משחק מעניין או מישהו שידבר מולו, בעגלה בטיול בחוץ, על שמיכה בחצר, על הגוף שלנו- כל פעם טיפ טיפה, הרבה חזרות ביום.

כשמגיעות אלי משפחות לקליניקה, להדרכה חד פעמית או לטיפול בתינוקם, וב‘לשבת לקום- מפגשי אמהות ותינוקות בעמק’, אני מדגימה להורים ומאפשרת להם להתנסות בהרמה מותאמת ונכונה, אחיזה טובה, אשר משפרים את תגובות התינוק עם גופו בחלל, ומחזקים את יכולותיו על הבטן.

אני מופתעת כל פעם מחדש, מהעובדה שאני מפתיעה את ההורים בכך שמראה להם שאפשר להשכיב תינוק על הבטן גם בטיולון פשוט!!! פשוט עם הפנים לכיוון דוחף העגלה (אפשר עדיין לקשור את התינוק) – כן, כן. פוסט שלם בנושא עגלות בדרך…

גם בטיולון רגיל, הנשכב לגמרי / כמעט לגמרי, אפשר לשים תינוק על הבטן!

ואם קשה לתינוק- ואולי לכם ההורים, לא ברור בדיוק איך ומה: ואתם זקוקים לייעוץ מקצועי – כדאי לכם להתיעץ עם פיזיותרפיסט/ית התפתחותי/ת. אפשר לבקש הפנייה דרך רופא הילדים, ולא חייבים ללכת לטיפול פרטי.

ולפינת המחקר המעניין של השבוע:

נכון שקיימת היום מין תפיסה כזו, שתינוקות בימינו, ששוכבים על הגב, מתפתחים באופן איטי יותר מהימים בהם אנו היינו תינוקות ? וזאת בעקבות המלצות משרד הבריאות בכל העולם, למניעת מוות בעריסה.

מאמר מעניין במיוחד שיצא ממש לאחרונה, מתאר מחקר שערכה אחת מהחוקרות שבעבר פיתחה את כלי ההערכה החשוב להתפתחות מוטורית – האיימס.

המחקר החדש בדק האם קיים הבדל, בעשרים השנה האחרונות, בקצב התפתחות התינוקות, לעומת העבר, בעקבות ההנחיות להשכבת התינוקות על הגב.

זהו מחקר אורך, בינתיים יצא המאמר על תהפכויות התינוק:

התוצאות : לא נמצא הבדל בגילו של התינוק המתחיל להתהפך מהגב לבטן או מהבטן לגב כיום, (נבדקו 351) לעומת  עשרים שנה לאחור (1,114 תינוקות). התינוקות נבחרו מערים גדולות בקנדה, וכללו התייחסות לקבוצות אתניות שונות. (חשוב לציין שההסתכלות היא רחבה יותר מאשר ‘מתהפך’ או ‘לא מתהפך’. יש התייחסות למרכיבים תנועתיים, ולסוגים שונים של התהפכויות)

ובקיצור: לפחות בקנדה, התינוקות מתפתחים להם בנחת, ולמרות שלל האיבזור והציוד ה’אופנתיים’, אין הרבה הבדל!

אני מצפה בקוצר רוח לפירסומי המשך של צוות המחקר, בנוגע לההתפתחות של ישיבה, זחילה, והליכה
הקישור למאמר – :http://www.earlyhumandevelopment.com/article/S0378-3782(12)00267-8/abstract

ועד לפעם הבאה, אתם מוזמנים להתעדכן בדף הפייסבוק שלי, שבו יש פעילות כל הזמן – ממש פה

להתראות, שיהיה שבוע מצויין, גליה.

יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים.