שאלות פשוטות, תשובות מורכבות….

"ד"ר – אני רק שאלה"

שאלות פשוטות, תשובות מורכבות- שאלות של הורים באינטרנט
בנושאים הקשורים להתפתחות ילדיהם ותשובות של אנשי מקצוע

הפוסט הזה מתייחס לפורומים של הורים לילדים, לשאלות שהורים שואלים ואנחנו הפיזיותרפיסטיות ההתפתחותיות עונות בו.

אני עונה באופן קבוע לשאלות שהורים שואלים אותי בדף שלי בפייסבוק (כמעט כולם בהודעות פרטיות) והיתה לי הזכות לקחת חלק בהקמת הדף 'פיזיותרפיה התפתחותית' בפייסבוק, בו יש אלפי צופים כל יום ועשרות שאלות בשבוע.

אנחנו הפיזיותרפיסטיות מתלבטות לא אחת לגבי מענה בפורומים. יש בנושא אגב, גוף מחקר לא קטן, וגם אותו סקרנו והצגנו בשני כנסים.
מאמר מעניין בתחום הדרכה לחינוך לבריאות התייחס בצורה פנטסטית לשאלות שהורים שואלים, ככה על הדרך, לגבי נושאים הקשורים להתפתחות ילדם.
אומרת הכותבת- 'אין שאלות פשוטות, ואין תשובות פשוטות '
התפתחות מורכבת מכל כך הרבה אלמנטים, לא ניתן לתת 'תשובת בזק' חד משמעית, ככה 'על הדרך' ( 2000, Horowitz).

אז יש לנו תמיד דיון פנימי בין הפיזיותרפיסטים בענין תשובות בפורומים. אני משתדלת, כמו חבריי/ותי למקצוע, לענות בדף שלי ובפורום המקסים שלנו 'פיזיותרפיה התפתחותית', מפני שהורים זקוקים למענה… ומגיע להם לדעת שיש למי לפנות.

אבל – אין 'תשובת מחץ', אין פתרון מידי. כדי להבין את הילד ואת המאפיינים הייחודיים שלו, יש להעמיק את ההתבוננות וההכרות עמו ועם משפחתו.
לשמחתנו, אנחנו יצורים מורכבים 🙂

ובהחלט לעיתים אין תשובה מידית לכל שאלה, גם לזמן וגם להתבוננות והערכה יסודית יש תפקיד חשוב במענה נכון ומקצועי.

ואולי…………..

יש שאלות שעדיף שישארו פתוחות?

כי לא פעם ולא פעמיים התקדמותו של הילד הייתה מעל כל ציפייה, בטח בזכותו ובזכות משפחתו, ואולי גם כתוצאה מהטיפול ההתפתחותי שקיבל.

לסיכום, שמחה לענות, לא תמיד התשובה שתינתן תספק את הרצון המידי של ההורה לתשובה ברורה. ויתכן שאף עדיף ככה.

שנה טובה וגמר חתימה טובה! גליה.

חציית קו אמצע בתינוקות

הפעם חברתי הפיזיותרפיסטית מיכל נעם הצטרפה לכתוב איתי פוסט מרגיע לכל ההורים לתינוקות! ננסה לעשות קצת סדר בבלגן ולאפשר אויר לנשימה לאימהות ואבות מודאגים, שנאמר להם שתינוקם אינו חוצה את קו האמצע או אינו מפעיל את 'מערכת ההצלבות'. כמה טיפים בסיום, כמובן.

פוסט זה הוא חלק מקבוצת פוסטים שבאו לתת ידע ולהרגיע הורים (ולספק מידע מבוסס מחקר) במקרה הצורך:

פוסט בנו

חציית קו אצמע

אז הדאיגו אתכם עם מושג בשם 'מערכת ההצלבות' ? נא להרגע. זוהי מערכת built in בגופינו…בהקבלה למערכת הפעלה שבאה עם המחשב אנו נולדים עם מערכת הצלבות מובנית – המוח!! אונה ימנית אחראית על צד שמאל ושמאלית על צד ימין.

אז…. מהו קו האמצע? קו האמצע, הינו קו דמיוני החוצה את גופינו, מלמעלה למטה, מחלק בצורה שווה את צד ימין ושמאל.

מהי חציית קו אמצע? היכולת לבצע תנועות עיניים, ידיים או רגליים (גם לשון..) מעבר לקו האמצע של הגוף. היכולת להעביר יד מעבר לקו זה דורשת תאום ותכנון ברמה המוחית – מתחיל בחצי השנה השנייה לחיים (מתחיל כבר בזחילה, במעבר מישיבה לזחילה, בהושטת יד לצד הנגדי בישיבה…)

ראשית, בואו נבין את רצף ההתפתחות המוטורית בקצרה: כשהתינוק נולד, תנועותיו הראשוניות הינן בעיקר במישור 'כיפוף ויישור'. סביב גיל חצי שנה, מתפתחת תנועה נוספת במישור הצדי– למשל בסיבוב 'מחוגה' בשכיבה על הבטן ולאחריו מצטרפת ה'רוטציה' בגוו (כאשר האגן מיוצב והכתפיים מסתובבות לצד או ההיפך- הכתפיים מיוצבות והאגן נע לאחד הצדדים) – זו מהווה בסיס חשוב ברכישת היכולת לחצות את קו האמצע…

מתי מתחילה חציית קו האמצע? חציית קו האמצע מתחילה כשהתינוק משכלל את היכולת להעביר חפצים בין ידיו. נוכל להבחין בה לרוב סביב גילאי 9-12 חודשים, למשל כשהתינוק יושב ומשחק, ומקיש משחקים בידיו (חפץ בחפץ). הוא נשען בישיבה על יד אחת והושטת השנייה לעבר המשחק במין 'אלכסון' (זה משמעותי להשגת תנועה במרחב – ביכולת של התינוק לעבור מישיבה לעמידת שש בצורה יעילה). פיתוח יכולת זו תבשיל ותשתכלל בהמשך, לאורך שנות חייו הראשונות.

האם ההורה צריך לאמן את הילד שלו בתחום? אם קראתם שעליכם להצליב לתינוק ידיים ורגליים כדי לפתח לו את מערכת ההצלבות, דעו כי זו מתפתחת באופן טבעי אצל תינוק טיפוסי שמגדלים אותו בסביבה טיפוסית שמעודדת תנועה. המלצות וטיפים להורים לגבי סביבה שכזו – בעוד שתי פסקאות.

מה קורה אם התינוק שלי חוצה קו אמצע רק בשכיבה על הגב לדוגמא, ולא בישיבה? לא לדאוג! זהו תהליך ואנו לא מצפים לראות אותו בכל מנח של התינוק, בגילאים צעירים כל כך.

האם צריך לבדוק חציית קו אמצע בתינוק בשנה הראשונה לחייו? כמו תמיד, יש בארץ למיטב דעתנו, הצפה של ההורים במונחים 'מקצועיים' ושימוש בהם בכל מיני הערכות לתינוקות על ידי אנשים שאינם בעלי רישיון מקצועי של משרד הבריאות. התשובה היא שבדרך כלל לא. מגיעים אלינו לקליניקות הורים עם דאגות ולחץ רב, עקב משפטים ששמעו בסביבתם כמו 'התינוק אינו חוצה קו אמצע בשכיבה על הבטן על כדור פיזיו'. חשוב לדעת שההתפתחות הינה מורכבת ממאפיינים רבים. אם כבר לפנות לבדיקה – בואו נתחיל ברופא הילדים, ובהחלט ניתן בפיזיותרפיסט התפתחותי, איש מקצוע מוסמך ומורשה שיעריך את התינוק באופן רב תחומי, יראה את כל היכולות היפות של התינוק, ויתייחס לקשיים שעולים בצורה מקצועית ובמקרה הצורך ישלב הערכה וטיפול עם אנשי מקצוע התפתחותיים מורשים נוספים (במקרה זה מרפאים בעיסוק התפתחותיים שעובדים עם תינוקות).

ומה הטיפול? ראשית הטיפול מתייחס לקשיים תפקודיים שעולים אצל הילד, ולא למושגים 'נטו'. כלומר, אנו מבינים שלתינוקות וילדים יש קצב ורצף התפתחות שונים, ויש טווחי זמן רחבים שמאפשרים שונות בהתפתחות. אם נבחין בקשיים תכל'ס, אליהם נתייחס. וכמובן הטיפול כולל הדרכה למשחקים משותפים כיפים שמתאימים לגילו ולתחומי העניין של הילד והפעוט.

כיצד הסביבה יכולה לקדם? להורה בפרט, ולמשפחה והסביבה הקרובה בכלל, יש תפקיד ביצירת סביבה מקדמת התפתחות. זו מאפשרת לתינוק להתנסות ולשכלל את יכולותיו.

אז הנה הם באים: טיפים להורים לתינוקות:

  • מתן סביבה המאפשרת תנועה לתינוק השוכב על גבו ובטנו. צעצועים במיקומים שונים ולא רק מלפנים.

  • בתינוקות צעירים, בחצי השנה הראשונה לחיים, לפני שהם נעים במרחב בעצמם – מתן מגע באופן קבוע לתינוק, שנעים לו והוא נהנה ממנו – עוזר לתינוק להרגיש את גופו ולהכיר אותו (למשל עיסוי תינוקות, מגע תוך שיר או משחק) שנחמד לשני הצדדים שנמצאים באינטראקציה. שימו לב- מגע לתינוק שלא פנוי באותו רגע, או הצלבת יד ורגל מהירה/פתאומית/פאסיבית ללא הזדמנות לזמן עיבוד המידע החדש- לא יקדמו למידה.

  • תינוק יושב- מתן משחקים בצדי הגוף ולא רק בין רגליו, מאפשרת לתינוק להעביר משקל לצדדים ולהתנסות בחציית קו האמצע.

  • הושבת התינוק בתמיכה על ההורה, פותחת מישור חדש ועמו עולם שלם של למידה ומאפשרת הזדמנויות לחציית קו האמצע

  • הושבה מותאמת בכיסא אוכל, מאפשרת לתינוק חוויה תחושתית ותפיסתית חדשה, וכך יוכל להאכיל עצמו ולחקור את האוכל בידיו – בצורה שמזמנת חצייה ספונטנית של קו האמצע. זו תלך ותשתכלל עם השנים, גם בציור ובפעילויות שונות של ידיו.

חשוב מאוד לזכור כי קשת ההתפתחות התקינה הינה רחבה וכי לא כל "עיכוב" או איחור דורשים התייחסות טיפולית. ולכן, אם יש לכם שאלה הנוגעת להתפתחות תינוקכם או שברצונכם לקבל הדרכה בנושא משחק ויצירת סביבה מוטורית מקדמת אנא התייעצו עם פיזיותרפיסט/ית ילדים הקרובה למקום מגורכם.

תודה רבה למיכל נעם על השתתפותה בפוסט חשוב זה! מיכל נעם הינה פיזיותרפיסטית נוירו-התפתחותית מורשית, בעלת רישיון ישראלי ואמריקאי. מטפלת בתינוקות וילדים באזור תל אביב והמרכז. בעלת תואר שני מאוניברסיטת NYU (ניו יורק) בארה"ב והינה חברה בהנהלת העמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל. בעלת הכשרות רבות בהתפתחות הילד. לאתר של מיכל לחצו כאן  ולדף הפייסבוק שלה (שמלא בטיפים טובים והרגעות להורים) – כאן

מיכל נעם בביקור ב'לשבת לקום' בצפון

מיכל נעם בביקור ב'לשבת לקום' בכפר יהושע

מקווה שנהנתם! מוזמנים להישאר בקשר ולהרשם לבלוג (במשבצת משמאל לפוסט או מתחתיו מהנייד), וכן לעקוב בדף הפייסבוק שלי.  חדש! יש לי גם פינטרסט! להתראות, גליה.

יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים.

סקי ומחשבות על למידת מיומנות מוטורית חדשה אצל ילדים

בחופשת חנוכה הזו בחרנו להתנסות בחוויות למידה של מיומנויות מוטוריות חורפיות חדשות, 

תוך שאני מנסה מאוד לשמור על קצב מול הילדים שלי (האתגר האמיתי….), לא יכלתי להפסיק ולהתפעל מיכולות הלמידה המוטורית של ילדים.

למידת מיומנות חדשה של תנועה דורשת הבנה, מוטיבציה, חזרות ותרגול.

למידה מוטורית מאתגרת

למדתי המון מצפייה בילדיי: הם בכלל לא הבינו מה המדריך אומר להם! אבל היתה התלהבות ורצון (מוטיבציה!), הם התבוננו בו ובאחרים, הקשיבו לגוף שלהם, והצליחו להסביר לי מה הם עושים (כשהם הסבירו לי במילים שלהם, הם יכלו להפנים את הלמידה).

למידה מוטורית היא מושג מקצועי, שמאחוריו תאוריה ומחקר רב.  מוגדר בתור 'סדרת תהליכים פנימיים הקשורים לתרגול או התנסות המובילה באופן יחסי לשינויים קבועים ביכולת להתנהגות מיומנת'

ובמילים אחרות – כאשר תהליכים מורכבים במוח מתרחשים בתגובה להתנסות ו/או תרגול של יכולת מסויימת המובילים לשינויים במערכת העצבים המרכזית המאפשרים את הפקת היכולת המוטורית החדשה.

ישנם שלבים שונים שמהווים את תהליך הלמידה המוטורית, עד שהופכת לשוטפת ואוטומטית ממש. רוב הישראלים בחופשות הסקי ממש מתפעלים מילדים ומבוגרים מקומיים שגולשים בצורה אלגנטית ושוטפת, שנראה כי אינם משקיעים כלל מחשבה ומאמץ בגלישה במסלולים מאתגרים. אבל עלינו לזכור כי למקומיים יש שנים של תרגול וחשיפה, לעומת מי שמגיע אחת לתקופה.

ומפה מחשבות על העבודה בקליניקה:

גם בפיזיותרפיה ההתפתחותית, כשאנחנו מלמדים ומתרגלים מיומנויות חדשה עם הילדים (ריצה, קפיצה, גלגול ועוד), אנו ראשית זקוקים למוטיבציה! וכמובן לתרגול רב, וגם בהחלט ניתן לשלב בהמשך שיח על הפעילות- אנו יכולים לחשוב עליה, לדמיין אותה ולתקן טעויות דרך ניתוח התנועה (גם בגיל ארבע, עובד נהדר).

ועוד כמה תובנות שקשורות לבית:  אנחנו כהורים לפעמים זקוקים לפעמים לזכור שלא לכל ילד לוקח אותו הזמן ללמוד מיומנות מוטורית חדשה.

כדאי לתת לתרגול מקום וזמן, ופניות. למשל ללכת הרבה לגן השעשועים, לדלג באופן קבוע יחד על המדרכה, לאפשר לילדים לתרגל באופן קבוע רכיבה על אופנים, גלגיליות ועוד. 'פעם ב' לא תמיד מספיק לילדים.. רובנו זקוקים לתרגול רב, והתוצאות – יגיעו, בינתיים לעודד, להתלהב  ועם ההצלחה תעלה עוד ועוד המוטיבציה!

ומה עושים בארצנו מעוטת השלג בחורף? כשפחות מדלגים ויוצאים לגן השעשועים? מומלץ לצאת להליכות מרגיעות כשהשמש יוצאת לביקור, לתרגל קפיצות בשלוליות (בטח, עם מגפיים), אפשר לקנות הביתה טרמפולינה קטנה ולאפשר לילדים לקפוץ בנחת בהשגחה, להניח חישוקים למסלול קפיצות בבית, ועוד ועוד….

חורף נעים וחמים,

גליה

לדף הפייסבוק שלי – פה

ביבליוגרפיה: Physical Therapy for Children.  Campbell, S.K. et al. 2006. pgs. 76-90

יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים.

 

טרמפולינה לתינוקות רכים בהבט סנסומוטורי

 

מזל טוב! יש לכם תינוק חדש קטנטן בן שבוע או יותר, ואתם מתלבטים אם אפשר כבר להניח בטרמפולינה לתינוקות? ובכלל, האם זה נקרא להושיב? כי אמרו שאסור להושיב? קצת סדר בהתלבטויות- בהבט התפתחותי

אז.. האם מותר להשתמש בטרמפולינה לתינוקות רכים ?

ראשית מומלץ כי לפני הקנייה והשימוש לקרוא את הוראות היצרן והמלצותיו. סלקלים וטרמפולינות הינם ציוד המותאם לפי היצרנים לתינוקות מגיל לידה. 

אז מדוע ישנם האומרים שלא בריא?

ישנן סיבות שונות, אולם אני כפיזיותרפיסטית התפתחותית אציג את הבעייתיות בהושבה בטרמפולינות / סלקל של תינוק צעיר (בחודשיו הראשונים) בהקשר התפתחותי סנסו-מוטורי:

בשבועות הראשונים התינוק עדיין ללא יכולת לשליטת ראש מספקת. המנח השיפועי של הטרמפולינה/סלקל דורש שליטה וייצוב בצוואר, מה שעלול לחזק אסימטריה צווארית (או ליצור אסימטריה). תינוק/ת בני שבועיים, ואף חודשיים וחצי יכולים להיות מידי פעם בסלקל ובטרמפולינה- הכל עניין של מינון. 

אנו מעדיפים שהתינוק יהיה מוחזק על ידי ההורה, וכן על משטחים מאוזנים שמאפשרים לו להתנסות ולהפעיל את גופו ובכך לחוש וללמוד את יכולותיו המתפתחות. גם בשימוש במנשא בגילאים הרכים, חשוב לשים לב לדגשים שקשורים לשליטת וייצוב הראש.

אז אולי עדיף להשכיב תינוק קטנטן בתוך פוף?

לא, לא ממש. הפוף אולי חביב ומאוד ממותג כ'עוטף ומדמה רחם' אולם מבחינה התפתחותית הפוף אינו כזה. הוא אפשרי לשימוש בגילאים הצעירים (אם ממש רוצים), אולם לא הייתי משאירה תינוק על פוף ללא השגחה מלאה ורציפה. כמו כן לא מומלץ לשים תינוקות בפוף בזמן שהם אמורים להיות בפעילות, זהו אינו משטח מותאם לכך. לא לתנועה ולא לחקירה.

אם כך, מהן ההמלצות לשימוש בטרמפולינה לתינוקות?

חשוב להקפיד לבחון שאין העדפה ברורה לסיבוב הצוואר לצד אחד, ו/או שאוזן אחת תמיד נוטה לעבר הכתף, בצד אחד בלבד.

אם שמתם לב כי ישנה העדפה ברורה למבט לצד אחד – פנו לפיזיותרפיסטית התפתחותית במהרה (עוד על טורטיקוליס בפוסט הזה). ככל שהטיפול מתחיל בגיל צעיר יותר – כך ייטב (לא לדאוג! הטיפול אינו כואב ובעיקר כולל המון ידע והדרכה חשובה להורים!). שימו לב שמי שמטפל בתינוק שלכם הינו פיזיותרפיסט התפתחותי עם רשיון משרד הבריאות (לפי משרד הבריאות פיזיותרפיסט מוגדר 'התפתחותי' אם עבד מ"ס שנים במכון להתפתחות הילד תחת הדרכה וכן השתלם בשעות רבות של לימודי המשך ייעודיים)

ובכלל, כדרך קבע, כל משפחה שמגיעה אלי לקליניקה (לצורך להדרכה התפתחותית כללית או טיפול) – אני מקפידה לצאת ולבדוק כיצד התינוק נראה בסלקל, ולהציע להורים המלצות להתאמות בטיחותיות לפי הצורך. 

לסיכום, טרמפולינה היא מקום ל – מנוחה (במקרה שהתינוק בעניין), ולא מקום בו מבלה את עיקר זמנו, אלא לפרק זמן קצר. מומלץ לזכור שטוב לתינוק להיות הרבה על ידיו של ההורה בשבועות הראשונים, ועל משטח פעילות בהמשך, כדי להפעיל את גופו בצורה מתאימה, ולקבל תחושה וחווית תנועה.

פוסט זה הינו חלק מקבוצת פוסטים בנושא ציוד לתינוקות וילדים:

למידע התפתחותי נוסף מוזמנים להרשם לבלוג, ולבקר ולעקוב אחרי הדף שלי בפייסבוק, פה.

להתראות, גליה

יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים. 

 

אופני איזון – ולמה זה פשוט אדיר

Untitledאופני איזון הם בעצם אופניים ללא פדלים. בהמשך ישיר לבימבה, אופני האיזון מספקים לילד הכנה מצויינת ללמידה ותרגול עתידיות לרכיבה על אופניים. דרך תרגול שיווי המשקל וניווט האופניים, סיכוי גדול שנצליח להמנע בעתיד מהצורך לרוץ אחרי הילד תוך אחיזת מקל המטאטא המפורסם..

זהו פוסט המשך בסדרת 'האבולוציה של הבימבה' – מבימבה לאופניים:

פוסטים נוספים בסדרה:

  • למה בימבה? על בימבות למיניהן בכל הגילאים
  • קשיי התנהלות של ילדים עם בימבות ואופניים – פוסט טיפולי – בקרוב!

מהם היתרונות בקניית אופני איזון לעומת אופניים עם פדלים וגלגלי עזר?

  1. לרוב רוכשים אופני BMX גבוהים מדי כדי שהילד יוכל לפדל בנוחות. החסרון בכך הוא שכשהילד באמת יצטרך ללמוד לרכב על אופניים על פדלים, הדרך המהירה ביותר לעשות זאת היא באופניים נמוכים שבהם כפות רגלי הילד נוגעות לחלוטין ברצפה.
  2. הפידול של אופניים עם גלגלי עזר מעייף, לא מאוד מתגמל (קשה לעשות פניות חדות ולרכב מהר) – ולכן יתכן שלא תשתמשו בהם באופן יומיומי
  3. אופני איזון לא תופסים מקום וניתן לקחת אותם בסל התחתון של עגלת התינוק של האח, בבגאז' האוטו, ולאחסן בקלות
  4. אופני איזון מספקים לילד הכנה מושלמת לרכיבה על האופניים בעתיד – תרגול שיווי משקל, שליטה בכידון, ועוד
  5. אופני איזון מספקים חיזוק ופעילות שרירית מצויינת, תוך יציבה טובה (לעומת מנחים מאומצים לעיתים קרובות באופניים עם גלגלי העזר)

אז מתי מומלץ לרכוש לילד את אופני האיזון?

אני יודעת שהחנויות מלאות באופני איזון קטנטנים, ייעודיים לגילאים צעירים, מגיל שנתיים ואף לפני. אולם, אני ממליצה להתאפק ולהמתין לפחות יום הולדת 3 (למוטוריים ביותר), ולשאר הילדים עד גיל ארבע. עד לגילאים אלו הוצעו בפוסט הקודם למה בימבה, הצעות לבימבות מגוונות וכייפיות.

מדוע? מפני שאם הילד לא בשל לרכיבה כזו, הוא יכול לזנוח מהר את האופני איזון (שהיו אולי יקרים), ולא לשוב אליהם יותר בעתיד. ולפעמים כשכבר ירצה, הם כבר לא יהיו מותאמים לגודלו.

מתלבטים לגבי התזמון מתי להתחיל? תמיד אפשר לנסות את אופני האיזון של החבר, זה כמובן יוצר אקסטרא עניין, (תכלס)..

איך רוכבים על אופני איזון?

ראשית חשוב שהילד יגיע עם כפות הרגליים שלו בנוחות אל הרצפה. שווה גם לתת לילד להתנסות ולבדוק בחנות לפני שקונים.

כדאי לדעת – רוב הילדים בתחילת הדרך הולכים עם אופני האיזון בין הרגליים, ולאט לאט מתחילים להתכופף ולשבת על המושב (זה בסדר שהוא טיפה נמוך, על הברך להיות מעט כפופה!). בהמשך תנועת הדחיפה הופכת שוטפת ורציפה, והם דוחפים שתי רגליים יחד/ רגל רגל לסרוגין ומדי פעם מרימים אותן, ומרגישים את האתגר בהשארת האופניים במרכז (כיף אדיר!)

כלומר, חשוב לאפשר לילד להתנסות בהם באופן קבוע (פשוט לקחת אותם בבגאז') ובכל הזדמנות, גן שעשועים, פארק וכו' להציע לו אותם. ההתחלה לפעמים קצת איטית, וצריך סבלנות וכמובן – בלי ללחוץ ומומלץ להמנע ממשפטי 'ריגשי' ('האופני איזון עלו הרבה כסף אתה חייב לנסות').

איזה סוג מומלץ? מאלומיום או מעץ?

לגבי הסוג עצמו – לפעמים אין בחירה, מה שיש זה מה שיש (וזה גם מצויין! כי יש!). אבל, לטובת ההורים שמכינים רשימת משאלות ליום הולדת: הנה ההמלצות הבאות-

אופני איזון מעץ

P60803-1424אופני האיזון מהעץ הם ככל הנראה המקור, ואני מחבבת אותם מאוד.

הם אמנם כבדים יותר, ועלולים להוות בכך מכשול לילדים מסויימים בגילאי שלוש (כי קשה להרים אותם כשנוטים הצידה)- אולם בגיל ארבע הן נפלאים ממש מבחינת המשקל- הם מסייעים לילד לשמור על איזון טוב יותר מאופניים בעלי משקל 'נוצה'.

שווה לשקול אופני עץ במקרים הבאים:

  • ילד מעל גיל ארבע
  • ילד מגיל ארבע שבמיוחד אנו רוצים לשפר את יכולות שיווי המשקל שלו
  • ילד גבוה (לעומת אופני האלומיום שבחלקם הגדול נמוכים)

חסרונות – לפעמים הכיסא שאינו ממש מרופד, לא נוח לילד (אפשר לרפד קצת לבד).

אופני איזון מאלומיניום

אופני האיזון מאלומיניום מגיעים במידות שונות, לילדים בגילאים שונים ובגובה שונה. הם קלים (גם להורה שסוחב 🙂 ) ולפעמים המושב שלהם מרופד טוב יותר משל אופני העץ.

מתאימים לילדים שאוהבים מהירות, מחפשים אתגרים ובכלל מאוד מוטוריים.

חסרונות – לרוב נמוכים מדי, גם אם המושב בגובה משתנה, צריך לוודא שיספיק לכמה שנים  לילדכם.

אופני האיזון בתמונה הם של חברת סטריידר. יש חברות נוספות:

לעומת הדגמים הפשוטים יותר שיימצאו ברוב חנויות הצעצועים, בחנויות אופניים 'מקצועיות' תוכלו למצוא אופני איזון מאלומיניום של חברות שונות, גבוהים יותר, יציבים יותר, חלקם עם בלמים, מגיני ידיים, מושב מרופד ועוד (כמובן שהכל מתבטא במחיר..)

בטיחות…בטיחות –

אלו אופניים לכל דבר! קסדה חובה! מומלץ לתרגל במקומות בטוחים – פארקים, מדשאות, רחבות גדולות. לא מומלץ לתת לילד שובב לרכב עליהם ברחובות צפופים עם מדרכות מלאות באנשים – מזל שנוח לשאת אותם עד הפארק.

כמה זמן עם האופניים? כיצד עוברים לאופניים רגילים ?

ניתן לתת לילד שמנווט אופני איזון בצורה מיומנת, וממש בקלות- אופניים נמוכים עם פדלים (כדאי מאוד שרגליו ידרכו לגמרי ברצפה). סיכוי גבוה שיצליח מהר לרכב לבדו.

לא, אין מה לדחוף אותו ! להפך, הוא יודע את השלב האמצעי, הוא צריך להבין בעצמו את ההתחלה והסיום וגם את הברקס שעושה הפידול ההפוך. שימו אותו באזור עם ילדים רוכבים, מסביבם – צופה בהם ותנו לו לנסות.

הערה מעניינת- יש ילדים שכבר בגיל חמש וחצי עברו בקלות לאופניים עם פדלים ועדיין יעדיפו את האיזון. לא להיבהל או להתבעס, אופני האיזון מאפשרים לילדים ביטחון מצד אחד, ומהצד השני מהירות וקצב כאלו, עד שקשה להתחרות בהם…

מקווה שהפוסט ענה על כמה שאלות, מוזמנים להגיב עליו, לשתף תמונות, סרטונים פה באתר או בדף הפייסבוקי שלי – בקישור הזה.

להתראות, גליה

יש לציין כי הפוסט אינו בא לתת המלצות רפואיות ספציפיות, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים ועם הפיזיותרפיסט ההתפתחותי שמטפל בילדכם. זהו פוסט אינפורמטיבי שבא לשפוך אור באופן כללי ואינו תחליף לבדיקה והדרכה של אנשי מקצועות הבריאות המורשים.